החייל והחסידה וההשגחה העליונה
שנת תשל"ד ואני חייל במוצב צה"ל.
 

גבעה קטנה על שפת הירדן, בראשה עמדה מוקפת בשקי חול. במרכזה נצבת משקפת גדולה.
אני בשמירה. לפני עוד שעות ארוכות של ריקנות. לבד בעמדה אין פלאפונים בעולם ולא נגנים ושאר מרעישים.
האויב מעבר לירדן גם בעמדה שלו משקפת גדולה, אבל הוא לא מעניין אותי.
למרגלות העמדה הירדן מתעקל וזורם דרומה בשלווה, אל ים המלח שם "סוף הדרך" עבורו. בדרכו הוא משקה את הצמחיה העשירה שעל שפתו המשמשת אכסניה ומאכל לבעלי חיים רבים, חרקים שפנים וצבאים. בקרוב מי הירדן יגיעו לים המוות ועם חלוף השנים יישאר מהם, רק מלח.
ממול הרי אדום. יום אביבי יפה ושקט, מראה מרהיב של נפלאות הטבע. חלון יקר לרגעים נדירים של התבוננות בתכלית הבריאה.
יש פסוק בתורה: שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. אני הצעיר, עדיין לא למדתי תורה ולא מכיר את הפסוק, אך עיני קולטות להקת חסידות. אחת מני רבות הנודדות מאפריקה החמה לצפון הקר. החסידות פורשות כנפיים דואות למרום בסדר מופתי במעגלים מעל הירדן. אנחנו לא רואים, אבל זרמי אויר נפגשים ועולים למרום ונושאים איתם את החסידות. בגובה הנכון החסידות יפסיקו את העליה, ויגלשו צפונה תוך כדי איבוד גובה, עד שימצאו שוב אויר שעולה למרום ושוב מעגלים ושוב גלישה צפונה.
האוויר עולה למעלה, הירדן זורם דרומה, החסידות עפות צפונה. רק אני בתוך העמדה נשאר במקומי.
אני יורד על ברכי ומפנה את המשקפת למרום לכיוון החסידות. מצמיד את עיני למשקפת ומאתר את הלהקה. האויר נקי והראיה חדה וברורה.
מראה מרתק של חסידות פורשות כנפיים. כל אחת שטה אחר חברתה ששטה אחר חברתה ששטה אחר חברתה, רק תנועות קלות בכנפיים ובזנב. כולם באחדות, בשקט ובסדר מופלא.
אני מתמקד ועוקב אחרי חסידה אחת מהלהקה, היא אינה שונה מאחרות. אני יודע שעיניה חדות והיא רואה את מרחבי הבריאה ממרום.
חסידה יקרה אני לא מבין אותך. הגעת אלינו מהדרום, לפני חצי שנה היית בדרך מהצפון לדרום. בשנה הבאה תעברי דרומה ואח"כ צפונה. אני מבין שבחורף את חייבת לברוח מהצפון הקר, ובקיץ מהחום הלוהט בדרום. אמרי לי חסידה יקרה, האם הבית שלך בצפון או בדרום? למה לא תישארי באמצע פה בארצנו היפה.
החסידה לא עונה, אני יודע שלא בגלל המרחק ולא בגלל השפה או הרוח החזקה. פשוט אין לה תשובה. היא נולדה חסידה נודדת, ותמות חסידה נודדת. מתוכנתת בלי שליטה ובלי בחירה, היא אינה מסוגלת להיפרד מהלהקה ולחיות את החיים שלה כרצונה. אני לא מקנא בחסידה המסכנה.
אני מתבונן ותמהה, החסידה במרום מה היא חושבת כרגע.
האם היא מתפעלת ואומרת וואו? האם היא שואלת מי ברא כל אלה? האם היא שואלת את עצמה, מה חלקה בבריאה המופלאה?
אני יודע את התשובה. היא עסוקה לשוט צפונה ודרומה, לבנות קן להטיל ביצים, לגדל את הגוזלים ושוב לנדוד צפונה ושוב דרומה ושוב... היא עסוקה בבניין הבריאה, אין לה זמן להתבוננות בשליחותה. היא לא מוטרדת, כי ברור לה בדיוק מה היא צריכה לעשות היא מתוכנתת למלא את ייעודה בבריאה.
עלתה בליבי מחשבה שאלה, האם ההרים והמים הרוח והעופות ושילוב כולם בבריאה נפלאה, נבראו רק כדי שאני אתפעל ואומר... וואו?
הייתי לבד בעמדה. קמתי על רגלי, הורדתי את המשקפת וסובבתי אותה מולי. השקפתי על עצמי במבט אמת, אך לא העזתי להוציא את המילים מפי.
אני פחות מהחסידה.
החסידה ה"לא חכמה" מתוכנתת ללא בחירה, אך מקיימת את חלקה בבריאה. אני חכם ומלומד יותר מהחסידה, שייך למשפחת בני האדם שהם נזר הבריאה, חייל מאומן בצבא ההגנה.
אך לא ברור לי כלל, למה באתי לעולם ומה חלקי בשלמות הבריאה.
אני מתוסכל. למה לי אפשרות הבחירה אם איני יודע מהו היעד.
החסידה עם הלהקה מתרחקת ונעלמת. השעה עוברת והמשמרת נגמרת ואני חוזר לחיים הזורמים, לחברים לדיבורים אוכל ושינה לימודים וטיולים.
השאלה נדחקה לתת ההכרה אך עם כוח הישרדות נפלא.
לאחר כ- 10 שנים בחסד ה' זכיתי להצטרף למחנה שומרי התורה, אני כבר לא מקנא בחסידה כי אני יודע מה חלקי בבריאה.
אני שליח ההשגחה העליונה ללמוד תורה ולקיימה, לחיות את מלכות ה' ולקדש את שמו בעולם.
 חזרתי בתשובה וגם קיבלתי תשובה לשאלה, מה חלקה של החסידה בבריאה.
הבריאה, מערכת עצומה של נבראים. אין ספור של בעלי חיים, צמחים, שמש ומיליארדי כוכבים, כולם משתלבים בחוקי הטבע ובהשגחה מופלאה לתת חיים בעולם. חכמינו אמרו, אדם צריך לומר בשבילי נברא העולם.
כל הבריאה כולל החסידה, נבראה בשבילי. נדדה החסידה צפונה ודרומה, עלתה וירדה ללא מחשבה וללא בחירה נדחפת על ידי ההשגחה העליונה, כדי לעורר אותי חיל בשמירה לשאת עיני למרום לחשוב ולשאול מי ברא אלה.
תודה לך אבא שבשמים על הבריאה הנפלאה, ולך חסידה יקרה שעוררת אותי לתשובה.